שיטת המשפט הלא יהודית השולטת בישראל מנוצלת על ידי חלק מערביי ישראל בסיוע מדינות זרות לקעקע את המדינה היהודית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' טבת תשפ"ו
לע"נ ר' ישראל אהרון ב"ר נחמן ז"ל פישל ורעייתו חיה שיינא ב"ר שמעון ז"ל
א. שמות א' –הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס.. ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך. רש"י - ועלה מן הארץ - על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה. ר' חיים פלטיאל - ועלה מן הארץ. פי'... יותר מעם הארץ. בכור שור - מן הארץ יהיה עליון, יותר ממנו, והיינו משועבדין להם. הכתב והקבלה - מלת ועלה ענין עליית המעלה והיתרון, כמו הגר אשר בקרבך יעלה עליך, ומ"ם של מן הארץ הוא מ"ם היתרון, וטעמו מצד התרבותם יתעלו ויתרוממו יותר מאנשי ארצנו, המה יעלו עלינו מעלה מעלה וימשלו בנו, ואנחנו נרד מטה מטה ונהיה משועבדים תחתיהם. מלבי"ם - הנה עם בני ישראל, ר"ל מצד שהם עם מופרד בפ"ע בלתי מתערבים עם המצריים ובלתי מתחתנים עמהם, כי הם מצפים לעלות מן הארץ בעת מצוא, ע"כ יש לדאוג על העתיד.. לא יראו מהם שיעשו להם רעה, רק שאז יעלו מן הארץ, והלא אם יעלו מן הארץ גם עתה לא היה הדין נותן שיעכבו בידם כי לא באו לארצם רק לגור שם לפי שעה, וא"כ מה שרצו לעכב בידם שלא לצאת הוא חמס גדול נגד חוקי הארצות, וכ"ש התחבולות שעשו לזה.
ב. במדבר לג' - והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ.. ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. אור החיים - וצררו אתכם על הארץ וגו'. פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו.
ג. שיחות הרצי"ה ארץ ישראל 116 – צריך לדעת שאיננו חייבים לערבים שום ממשלה. באופן פרטי, הם יכולים להישאר פה בתור מיעוטים, ואם הם לא יגרמו לנו צרות, ולא ימרדו בשלטוננו, אלא יקבלו את ממשלתנו על הארץ הזאת – לא נפגע בהם. צריך לדבר, להסביר, לשכנע ולפעול, כדי למעט את השנאה בין יהודים ובין ערבים, להרבות ידידות והתקרבות, לבטל כל קיפוח. אבל קודם כל צריך להיות ברור שהארץ היא שלנו, "כימי השמים על הארץ"! על זה אין מה לדון!!
ד. דברים כח' - הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב. רבינו מיוחס - זה גר תושב, ובכל מקום קורא אותו הגר, וכאן הוא קורא אשר בקרבך, ללמדך שמאחר שהוא יושב עמך אח"כ עולה עליך, וזהו שאמרו רבו' כל המכבד את הרשע סוף שהוא נופל תחתיו.
ה. פנקסי הראי"ה ב' פנקס מתקופת בויסק מב' - שלש מחשבות משוטטות כעת בעולמן של ישראל, וכל זמן שתהיינה מפוזרות הן וענפיהן, הן מתחככות זו בזו ונלחמות זו בזו, עד שכל אחת מתאמצת להרוס את אשר השניה בונה. אבל כשישובו הלבבות למנוחה, ויכירו כי כל אלה יחד למקום אחד פונים, והנה וענפיהם צריכים להתאגד למטרה כללית אחת שאין עמה פירוד וסתירה, אז תחת החיכוך הסותר תמצא לנו השתתפות הכחות, שכל אחד מחזק את חבירו ומאציל עליו מהודו, בתחילה בכללות, ואח"כ גם כן בפרטיות ובענפי ענפים. המחשבה הכוללת, היא אמנם בכל אלה מחשבת הכלל, דאגת האומה בעד כללותה, ובזה היא מתעלה מירידת הדאגות הנמוכות, הנבלעות רק בגבול היחידים. שכל זמן שהדאגה מסובבת רק בחוג היחידים, איננה עלולה לרומם כל כך את הלבבות.. אבל דאגת הכלל, אומה שלמה מצד כללותה, זה מוסיף עז והדר לכל המשתדלים בזה, וממלאתם גבורה וכבוד פנימי. המחשבה האחת, להגן עבור הכלל ג"כ במצב הגלות, גם בארצות אויב, לדרוש משפט וזכיות אדם, בנימוס ודין. והנה, אם היתה רק המחשבה הזאת לבדה מושלת, היא מסוכנת מאד. מגזעה יצא הריפורם, וכבר נסינו למדי מה שהיא נותנת לנו. רפואתה חלושה, ומכתה אנושה. אבל הלא עוד מחשבה אחת יש, שרוחה נמצא בראשונה, והיא מתפשטת ג"כ להלן. המחשבה הכללית היא, כי גם בארץ אויב, איננו עוד מבקשים זכיות אדם בשכר ביטול הצורה הלאומית שלנו, כי אם בתור עם. גם עם שלם שהוא יושב בארץ ועוזר להצלחתה הכללית, יש לו המשפט לתבע זכיותיו, כמו, ועוד יותר, מאדם פרטי. וכמו שכאשר היינו במצרים, היינו לגוי, מצויינים, ומ"מ היתה הרשעה רבה (על מה) שאמרו "הבה נתחכמה לו", עד שא-להי המשפט הראה בפועל את עותתם עלינו, כן ג"כ כעת על אדמת נכר, עלינו להשגיב בכחנו הכללי, ולהיות לגוי בכל הדרכים והענינים המשמרים ומקיימים ומפריחים את כחותינו הכלליים, ועם זה לדרוש הזכיות במשפט וצדק. וזו אמנם תביא להמחשבה השניה, להשתדל עם זה לרכש לנו אחוזה בתור עם לבדד, באופן שנוכל להתרומם ולהתעודד כראוי. כי, איך שיהיה, יש גבול לדרישות הלאומיות בגלות, גם מצד המשפט, אע"פ שכמעט אין גבול לדרישת היחידים בתור זכות אדם.
ו. רבינו בחיי - הבה נתחכמה לו. יש חכמה טובה ויש חכמה רעה, החכמה בתורה ובמוסר היא חכמה טובה, והחכמה בעניני ערמימות היא חכמה רעה, וזה התחכמות לא חכמה.. ואמר הכתוב "אל תתחכם יותר" (קהלת ז, טז), הזהיר על ההתחכמות הזה שהוא מן החכמה הזאת, כי לא אמר אל תחכם יותר. וההתחכמות הזה הוא שבאו עליהם המצריים בעלילות, תחלה בממונם, הוא שכתוב "וישימו עליהם שרי מסים", העלה עליהם מס כבד והיה מראה להם כי אין זה מצד איבה, כי כן דרך מלכי הארץ להטיל מס על אנשיהם, ואח"כ גזר עליהם שעבוד בגופן.